זיהוי עצמים
בשלב זה בתהליך התכן כבר הספיקו להתגבש מספר רעיונות לגבי העצמים המרכזיים במערכת המתוכננת. בדוגמת בתחנת מזג-האוויר שלנו כבר ברור שהמכשירים האוספים נתונים יהוו עצמים במערכת, ומובן שנצטרך לפחות עצם אחד בכל אחת מהרמות שציינו.
אבחנה זו משקפת עקרון כללי לפיו עצמים נוטים להגיח מתוך תהליך התכן. אין זאת אומרת, כמובן, שאין צורך לחפש ולתעד עצמים עצמים נוספים שעשויים להיות רלוונטיים.
הארכיטקט מחפש אמנם עצמים בשלב זה מכיון שהוא מתכן מערכת המטפלת בישויות מציאותיות, אבל ראוי לציין שהפלט של שלב זה הוא כמובן מחלקות עצמים. המחלקות שתיארנו קודם הן כמובן לא יותר מתיאור גס של המערכת. מן הסתם נאלץ לשוב לשלב זה בהמשך, ככל שהתכן יתקדם, ולעדן את המחלקות שהגדרנו ואף להוסיף עליהן חדשות.
במהלך השנים הוצעו מספר שיטות לזיהוי מחלקות עצמים:
שימוש בניתוח דקדוקי על התיאור בשפה טבעית של המערכת. עצמים ומאפיינים הם שמות עצם, פעולות, או שירותים, הן פעלים. גישה זו הוטמעה בשיטת HOOD לתכן כוון-עצמים בה נעשה שימוש רב בתעשייה האווירית האירופית.
שימוש בעצמים מוחשיים (חפצים) במרחב היישום (כגון "מטוס"), תפקידים (כגון "מנהל"), אירועים (כגון "בקשה") מיקומים (כגון "משרד") וכו'. יש לתמוך גישה זו על ידי זיהוי מבני אחסון (מבני נתונים מופשטים) במרחב הפתרון שאולי יידרשו לתמיכה בעצמים אלה.
שימוש בגישה התנהגותית בה הארכיטקט מבין בשלב ראשון את ההתנהגות הכוללת של המערכת. ההתנהגויות השונות מוקצות לחלקים שונים במערכת ומגבשות בכך הבנה לגבי מי יוזם ומשתתף בהתנהגויות אלו. משתתפים המשחקים תפקיד משמעותי מזוהים כעצמים.
שימוש בגישה מבוססת תסריטים בה מזוהים ומנותחים תסריטים שונים של שימוש במערכת. תוך כדי ניתוח תסריט מסוים, אחראי הצוות המבצע את הניתוח לזהות את העצמים, המאפיינים והפעולות המופיעים בו.
בדוגמה שלנו נעשה שימוש בגישת כלאיים של הגישות הרשומות לעיל לצורך זיהוי העצמים בתחנת מזג-האוויר. הנה חמישה עצמים לדוגמה:
שים לב כיצד העצמים האלו נובעים מתוך התכן שכבר הספקנו לבצע: הממשק שמציעה מחלקת WeatherStation זהה לאופני השימוש במערכת שהצגנו קודם לכן. מחלקה זו היא כימוס של הפעולות האלו. תכן אחר עשוי לבחור בשימוש במספר רב יותר של מחלקות לצורך זה. מחלקת WeatherData האחראית על איסוף מידע מהמכשור היא המחלקה שצפינו את קיומה בראשית דיון זה, וכך הלאה.
