האתר הישראלי להנדסת תכנה

התפתחות ארכיטקטונית

כדי להדגים שינויים ארכיטקטוניים במערכות תכנה נבחן דוגמה מעשית שאכן נעשתה ועדיין נעשית עבור מערכות מסורתיות רבות בעולם. מערכות אלו נבנו בארכיטקטורה ריכוזית סביב מחשב מרכזי. מסופי המשתמשים שימשו לקלט/פלט בלבד והעיבוד כולו התבצע במחשב היחיד במערכת – המחשב המרכזי.

ארכיטקטורות מודרניות מבזרות את העיבוד במערכת (ראה הפרק "תכן מערכות מבוזרות") כדי להנות מיכולת העיבוד הרבה של תחנות הקצה של ימינו. לכן השינוי הארכיטקטוני שהיינו מעוניינים בו הוא הפרדה בין שכבות התצוגה, העיבוד והטיפול בבסיס הנתונים בין המחשב המרכזי (שכיום מרכז את שתי האחרונות) ובין מחשבי הקצה, וכן לשפר את יכולות התצוגה ולהתאימן ליכולות הגרפיות המודרניות.

התרשים הבא מדגים יפה את ההבדל בין הרצוי למצוי ברוב המערכות המסורתיות:



ההפרדה בין השכבות במערכת המקורית בדרך כלל אינה קיימת. כתוצאה מכך פעולת ההפרדה, שאולי נראתה פשוטה במבט ראשון, הולכת ומסתבכת. במצב כזה ניתן לנסות גישה אחרת: המערכת המסורתית נותרת ללא שינוי. מסביב לה נבנית שכבת ביניים המתווכת בין ממשק משתמש חדש ומודרני ובין שפת הקלט/פלט הארכאית של המערכת:



כעת, לאחר יצירת שכבת הביניים המערכת נראית מודרנית למשתמשיה וכבר מטרה אחת הושגה. כעת ניתן להמשיך את השינוי הארכיטקטוני והביזור בשלבים והרחק מעיני המשתמש, כאשר הביזור מתבצע בין המערכת המסורתית ושכבת הביניים בתזמון הנוח לארגון.