האתר הישראלי להנדסת תכנה

התפתחות התכן

אחד מיתרונותיה הגדולים של הגישה כוונת העצמים הוא הפשטות הרבה שהיא מכניסה לבעיה של עריכת שינויים בתכן. הסיבה לכך היא שהייצוג הפנימי של מצב העצם אינו משפיע על התכן. שינוי הפרטים הפנימיים של עצם אינו צפוי להשפיע על חלקים אחרים במערכת. מעבר לכך, היות והעצמים הם בעלי צימוד רפה, בדרך כלל קל ופשוט והסויף עצמים חדשים מבלי להשפיע יותר מדי על המערכת הקיימת.

כדי להדגים את החוסן של הגישה כוונת-העצמים, נניח כי לתחנת מזג-האויר שלנו יש להוסיף יכולת מדידת זיהום. הדבר כרוך בהוספת התקן המודד את איכות האויר ומחשב את אחוזי המזהמים השונים בו. קריאות הזיהום משודרות בו-זמנית עם נתוני מזג-האויר.
על מנת לשנות את התכן בהתאם יש לבצע את השינויים הבאים:

מחלקת עצמים בשם AirQuality צריכה להתוסף כחלק מ – WeatherStation, ובאותה רמה כמו WeatherData.

פעולה בשם reportAirQuality צריכה להתוסף למחלקת WeatherStation על מנת לאפשר את שליחת נתוני הזיהום למחשב האזורי. תכנת השליטה של תחנת מזג האויר צריכה להשתנות כך שקריאות הזיהום יאספו אוטומטית על ידי העצם WeatherStation מהרמה העליונה.

עצמים המייצגים את סוגי המכשירים המנטרים זיהום צריכים להתוסף למערכת. במקרה שלנו הוחלט להוסף גלאים לתחמוצת חנקן, עשן ואדי דלק.

הנה המחלקה המעודכנת והמחלקות החדשות שנוספו:



למעט מחלקה אחת, אם כן, לא נדרש שינוי במערכת הקיימת ובפרט במנגנון איסוף נתוני מזג האויר שכבר היה קיים.