לקוח רזה ולקוח שמן
התכן של מערכת מבוזרת צריך לשקף את המבנה הלוגי של היישום המפותח. דרך אחת להתבונן ביישום מודגמת להלן. זוהי חלוקה לוגית של המערכת לשלוש רמות:
שכבת התצוגה אחראית על הידודיות עם המשתמש ועל הצגת המידע עבורו.
שכבת העיבוד אחראית על מימוש הלוגיקה של היישום (כלומר ביצוע הפעולות שלשמן הוא נועד).
שכבת ניהול המידע אחראית על כל הפעולות מול בסיס הנתונים.
במערכת ריכוזית לא תמיד נדרשת הפרדה מדויקת בין השכבות, אבל במערכת מבוזרת הפרדה כזאת מאפשרת להציב כל שכבה על מחשב אחר ולכן היא חשובה ביותר.
ארכיטקטורת שרת-לקוח הפשוטה ביותר, הנקראת ארכיטקטורה דו-שכבתית, מארגנת את המערכת כשרת (או אוסף שרתים זהים) ואוסף לקוחות. כפי שניתן לראות בתמונה ישנן שתי גישות מרכזיות לחלוקת השכבות שמנינו קודם בין שתי השכבות של המודל:
- מודל לקוח רזה
: בגישה זו שכבת הלקוח לא עושה דבר פרט לתצוגת המידע למשתמש וקיום הקשר עמו. שכבת הלקוח מכילה אך ורק את שכבת התצוגה.
- מודל לקוח שמן
: בגישה זו שכבת השרת מכילה אך ורק את שכבת ניהול המידע. שכבת הלקוח מכילה את שכבת התצוגה ואת שכבת העיבוד.
לקוח רזה היא הגישה הפשוטה ביותר למימוש כאשר מערכת ריכוזית מסורתית מתפתחת למערכת שרת-לקוח. שכבת התצוגה משודרגת לאמצעי התצוגה הטובים ביותר בשוק (כיום תחנות העבודה השולחניות הן בעלות כח עיבוד רב ויכולת תצוגה מפותחת), ואילו הלוגיקה ובסיס הנתונים נותרים במערכת המקורית, שהופכת להיות שרת בלבד.
לקוח רזה מיושם גם כאשר הלקוחות הם התקני תקשורת פשוטים, שלהם אין את יכולות העיבוד של תחנת העבודה. הם פועלים באופן דומה לדפדפן אינטרנט.
