התאוששות מתקלות
לאחר שהמערכת אבחנה את הנזק שנגרם לה, עליה לבצע פעולה כלשהי שתאפשר לה להמשיך לפעול, גם אם לא באופן מלא. כדי להחזיר את המערכת למסלולה יש לבצע שתי פעולות מרכזיות: לתקן את הנזק שנגרם לנתוני המערכת ולהעביר את המערכת למצב תקין כלשהו על מנת שתוכל להמשיך לפעול מנקודה זו (המצב הנוכחי הרי אינו תקין היות ונגרמה תקלה).
להתאוששות מתקלות יש למעשה שתי גישות מנוגדות:
התאוששות לפנים: בגישה זו עושים למעשה שימוש במידע שהצטבר בשלב הערכת הנזק. הקישורים היתירים ששימשו לזיהוי אי העקביות במבני הנתונים ישמשו לבנייתם מחדש, למשל. את המערכת מעבירים למצב התקין שהמערכת היתה אמורה להגיע אליו אלמלא אירעה התקלה.
התאוששות לאחור: גישה זו ממומשת במערכות קבצים ובסיסי נתונים. היא מבוססת על כך שחזור מצב המערכת והנתונים למצב העקבי האחרון. בכך למעשה נמחקת למעשה הפעולה שנכשלה וכל השפעה שאולי היתה לה על המערכת מבוטלת. הגישה ממומשת בדרך כלל על ביצוע פעולות במערכת במסגרת תנועות. הפעולות אינן מבוצעות על הנתונים עצמן עד לסיום ביצוע התנועה. אז, בפעולה אטומית אחת נכתבים כל השינויים שביצעה המערכת אל בסיס הנתונים באופן כזה שכשלון הפעולה הבודדת הזו ניתן לתיקון בקלות. אופן אחר למימוש הגישה כאשר מימוש על ידי תנועות אינו בא בחשבון הוא על ידי תצלום חטף, כלומר – "צילום" של מצב המערכת המתבצע מדי פעם במרווחי זמן המוגדרים על פי הרזולוציה הנדרשת ממערכת השחזור. תצלום חטף זה מאפשר להחזיר את המערכת למצב אחרון זה על ידי החלפת נתוני המערכת באלו שנשמו בתצלום. כך פועלות למעשה מערכות גיבוי קבצים ברשתות ארגוניות. תצלום החטף מתבצע באופן מתוחכם למדי על ידי שמירת הפרשים בין תצלומי החטף כדי להקטין את נפח המידע שנשמר.
