האתר הישראלי להנדסת תכנה

תחזוקת תכנה

התחום הכללי של תחזוקה מתחלק למעשה לשלושה סוגים:

תחזוקה מתקנת : תיקון כל סוגי השגיאות במערכת, משגיאות תכנות (הזולות ביותר לתיקון) ועד לשגיאות תכן (היקרות ביותר).

תחזוקה מסגלת: התאמת המערכת לסביבתה המשתנה, מחומרה חדישה ועד גרסה חדשה של מהדר.

תחזוקה משפרת: הוספת יכולות למערכת או שינוי יכולות קיימות כדי להתאימה לצרכים המשתנים של הארגון.

התרשים הבא מדגים את היחס בין סוגי התחזוקה השונים:



באופן מפתיע אולי, תיקון שגיאות אינו המאמץ העיקרי בנושא התחזוקה. רוב המאמץ מושקע בהוספת יכולות למערכת ובהתאמתה לצרכי הארגון. אבחנה זו מעודדת את תפיסת פיתוח התכנה לפי מודל הספירלה המוכר:



מודל זה עדיף על פני מודל מפל המים, המתייחס לנושא התחזוקה כשלב מוגדר בחיי המערכת. במקום זאת, מודל הספירלה מעדיף לראות את המערכת כנמצאת בתחזוקה משפרת תמידית בעלת מחזור פיתוח ארבע-שלבי שבסופו גרסה חדשה ומלאה יותר של המערכת.

ההוצאות הכספיות על תחזוקת המערכת הן אדירות. רוב סוגי המערכות דורשות השקעה כספית דומה לזו של פיתוח המערכת. מערכות זמן-אמת, לעומת זאת, דורשות בדרך השקעה גדולה פי ארבעה (!!) בגלל הקשר ההדוק בין מרכיבי המערכות הללו, ההופך אותן קשות יותר לשינוי.
זו הסיבה לכך שמערכות מודרניות נבנות בזווית ראייה תחזוקתית. הגישה כוונת-העצמים, למשל, פופולרית מאוד בזכות היותה מוכרת כקלה לתחזוקה ומעודדת מודולריות. כל מאמץ כזה בשלב הפתיוח עשוי לחסוך כסף רב למתחזקים בעתיד, כך שגם מבחינה כלכלית הדבר כדאי.

ישנן מספר סיבות ההופכות את המאמץ לכדאי. תחזוקת המערכת מתרחשת תמיד במבט לאחור. זאת בניגוד לפיתוח המביט קדימה, אל מערכת עתידית. המתחזק עובד עם מערכת קיימת. עליו להבין כיצד היא בנויה (או להיזכר בכך, אם היה אחד מיוצריה) ולקחת בחשבון השפעות אפשריות של שינויים שיבצע על חלקים במערכת שפועלים היטב. אובדן הידע המתרחש באופן בלתי נמנע כאשר צוות הפיתוח מסיים את עבודתו ומתפזר הוא בלתי נמנע, והמתחזק ניצב לעתים בפני קטעי קוד אשר נוצרו בהשפעת שיקולים שאינם זכורים עוד לאיש.
בנוסף יש לזכור כי השנים החולפות גורמות לבלאי במערכת התכנה בדיוק כפי שהן גורמות לו בעולם הפיזי. הזדקנות והסתיידות הקוד לאורך השנים הופכות אותו למסורבל יותר ויותר, כך שמאמץ התחזוקה אף הולך ועולה עם השנים.