ארכיטקטורות מרובות מעבדים
המודל הפשוט ביותר של המערכת המבוזרת הוא מערכת מרובת מעבדים המורכבת ממספר תהליכים היכולים לרוץ על מספר מעבדים. המודל הזה נפוץ מאוד במערכות זמן-אמת גדולות. מערכות אלו אוספות מידע, מקבלות החלטה על פיו ואז מעוררות תהליכים שונים בה לצורך ביצוע שינויים והתאמות בסביבתה בהתאם לשינוי במצב.
לוגית, כל התהליכים במערכת יכולים לרוץ על אותו מעבד תחת שליטתו של תהליך מתזמן. הביזור בין מספר מעבדים משפר את הביצועים ואת החוסן של המערכת.
החלוקה למעבדים יכולה להיות קבועה מראש (מקובל מאוד במערכות קריטיות) או נתונה לשליטתו של תהליך המחליט איזה תהליך להקצות לאיזה מעבד.
כאשר מקצים מראש את חלוקת התהליכים למעבדים מקבלים זמני תגובה טובים יותר היות ונחסכת בכך התקורה של התהליך המתזמן. עם זאת, השיפור בזמני התגובה בא על חשבון סבולת התקלות של המערכת היות ואם תתרחש תקלה באחד המעבדים לא יהיה מי שיקצה מחדש את התהליכים לפי מצבת המעבדים החדשה, וחלק מן המערכת פשוט יקרוס. חלוקה דינמית על ידי תהליך מתזמן מספקת גמישות וחוסן גדולים יותר.
הנה דוגמא למערכת מבוזרת מסוג זה: זוהי מערכת לבקרת תנועה. היא עושה שימוש באוסף חיישנים האוספים מידע על זרימת התנועה, מעבדת אותו במקום ושולחת את המסקנה התמציתית לחדר הבקרה. המפעיל בחדר הבקרה מנתח את המידע הזורם אליו מהמערכת ומנחה את המערכת לשנות את תזמון הרמזורים הנתונים לשליטתה.
