מערכות מבוזרות - ארכיטקטורות
כיצד בונים מערכת מבוזרת ? ובכן, האתגר בתכנון מערכת מבוזרת הוא ליצור ביזור מקסימלי תוך מזעור הבעיות שהזכרנו קודם.
קיימות שתי גישות כלליות העושות זאת, ונרחיב עליהן בהמשך:
- ארכיטקטורת שרת-לקוח
: בגישה זו ניתן לראות את המערכת כאוסף שרותים המסופקים ללקוחות, העושים בהם שימוש. שרתים ולקוחות הם ישויות שונות במערכות כאלו, והם מטופלים באופן שונה.
- ארכיטקטורת עצמים מבוזרים
: בגישה זו אין אבחנה בין שרתים ולקוחות, ונכון יותר לראות את המערכת כאוסף של עצמים המתקשרים ביניהם ללא חשיבות למיקומם. כל עצם יכול לספק שרותים מסוימים ולעשות שימוש באחרים, כלומר להיות גם שרת וגם לקוח.
את המרכיבים השונים במערכת המבוזרת ניתן לממש בשפות תכנות שונות ולהריץ על סוגים שונים לחלוטין של מערכות הפעלה. המודלים של הנתונים, ייצוג המידע ואפילו פרוטוקולי התקשורת יכולים להשתנות בהתאם לצורך. מסיבה זו מערכת מבוזרת עושה לרוב שימוש בתכנה המספקת עבורה את החלקים האלה ומוודאת שהם יכולים לתקשר ולהחליף מידע ביניהם. תכנה כזאת מכונה "תכנת ביניים" היות והיא נמצאת בתווך בין המרכיבים המבוזרים של המערכת.
תכנת ביניים היא בדרך כלל תכנה כללית (ללא יעוד ספציפי למערכת מסוימת) הנקנית כמוצר מדף מחברות המתמחות בכך, ולא מיוצרת על ידי מפתחי המערכת עצמה. דוגמאות לתכנת ביניים הן מערכות תקשורת לבסיסי נתונים, מנהלי תנועות, ממירי נתונים, בקרי תקשורת ועוד. מטרתה היא בין השאר יצירת תקן עבודה אחיד ונוח לכל רכיבי המערכת על מנת לאפשר למפתחיהם להתרכז בפיתוח היישום ולא בנושא התקשורת.
מערכות מבוזרות מפותחות כיום בדרך כלל בגישה כוונת העצמים, שכבר ראינו. העצמים פזורים ברחבי המערכת ומקבלים ונותנים שירות דרך תכנת הביניים.
