האתר הישראלי להנדסת תכנה

שליטה כוונת אירועים

מערכות כוונות אירועים מונעות על ידי אירועים הנוצרים על ידי מקור חיצוני למערכת. "אירוע" בהקשר זה הוא כל איתות חיצוני לתהליך המעביר אליו אחד מתוך טווח אפשרי של ערכים. התכונה שמבדילה אירוע מקלט רגיל היא היותו מתוזמן על ידי גורם מחוץ לתהליך שאמור לטפל בו.

נתאר כאן שני סוגים עיקריים של מערכות מוכוונות אירועים:

מודלים מבוססי שידור-לכל: במודלים אלו כל אירוע מופץ לכל תתי-המערכות. כל תת-מערכת היכולה או מעוניינת לטפל באירוע יכולה לעשות זאת. מודלים אלו מתאימים לשילוב בין תתי-מערכות המבוזרות בין מכונות שונות על גבי רשת תקשורת.

מודלים מוכווני פסיקות: מודלים אלו נמצאים בשימוש אך ורק במערכות זמן-אמת, שבהן פסיקות מתקבלות במערכת ומועברות מיד לטיפולה של תת-המערכת המתאימה.

במודל השידור-לכל (ראה תמונה), כל תת-מערכת מבצעת רישום לאירועים בעלי עניין מבחינתה, בהם ביכולתה לטפל.
כאשר האירוע נקלט במערכת, השליטה עוברת לתת-המערכת שנרשמה אליו.



המיוחד במודל זה הוא העובדה שמדיניות העברת השליטה אינה מוטמעת במודול המטפל באירוע או בקוד של מנהל מרכזי (כמו במודל השליטה המרכזית), אלא נבנה אוטומטית מתוך הרישומים שתתי-המערכות עושות לאירועים. כל תפקידו של מנהל האירועים הוא לאתר את תת-המערכת שנרשמה לאירוע זה ולהעביר את השליטה אליה.
אירוע יכול להיות מופץ ליותר מתת-מערכת אחת. עם זאת, יש לזכור שהפעלת תת-מערכות רבות על כל אירוע תגרום לתקורה רבה. קושי מובנה נוסף הוא קביעת סדר בין תתי-המערכות המופעלות עבור אותו אירוע. אם הסדר קריטי, מנגנון השידור-לכל יידרש לספק תמיכה בעדיפויות, מה שיסבך כמובן את פעילותו, יעלה בזמן ריצה רב ועלול ליצור חריגות רבות (בכל אופן לא תתאפשר מדיניות "שגר ושכח" מהירה ופשוטה). ללא תמיכה בעדיפויות מוטב שסדר המופעלים לא יהיה רלוונטי, אחרת תוצאת הפעולה תהיה לא דטרמיניסטית.